פירושים על גילוי וכיסוי בלשון ק״ע

מהדורה: מסכת גלוי וכסוי בלשון עם פירוש עלי באר מאת עלי אלון ויריב בן אהרון. המדרשה אורנים, 2001

« פירושים על גילוי וכיסוי בלשון קל״ז פירושים על גילוי וכיסוי בלשון קפ״ה »

1 המראות צבי לוז: קריאה בגו"כ, עמ' 2-131 בעלי השיר מוצגים במפורש "כנגד" הפרוזאיקנים. --- לא מוסכמה מילונית, לא קלישאה קבועה כבפרוזה, אלא צירוף חד־מקרי המעורר קונוטציות ואסוציאציות שלא היו כמותן ולא יהיו כמותן. מתוך כך מגיע ביאליק לידי הגדרתו הייחודית לשירה, הגדרה רבת־חשיבות וממצה: רק שירה היא "שעושה את המראות – וצירופי הלשון המכוונים להן – כחטיבה אחת בעולם": העולם והלשון המביעה אותו מזדהים כאחד, הלשון מתממשת כעולם והעולם מתנסח בלשון נאמנה לו. עצם ההזדהות הזאת היא היא האירוע הבלתי־חוזר והמהותי, המעלה את "נשמתם היחידה וסגולתם העצמית של הדברים, כפי שנקלטו אלו ברגע מסוים בנפש רואיהם". כיוון שהחד־פעמיות שבמראות דורשת לשון חד־פעמית, היא דוחה את כל הקבוע והדומם שבלשון, נמנעת מן הפשט הפרוזאי, בורחת מן הקומוניקטיבי והרפרנציאלי הרגיל, רדופה רק אחרי החי והמתנועע – ואותה חיוניות מתנועעת, כשהיא מיושמת בשירה, הריהי מתבטאת בהרכבות ובצירופים חדשים. זוהי אמירת אמן מוחלטת על "ליצנציה פואטיקה" חופשית לחלוטין, ובלבד שתפיק מן הלשון את הערך האסתטי הייחודי. ברור איפוא שהגדרת השירה היא מסקנה מתפישתו הסגולית של ביאליק את המהותי שבלשון.

« פירושים על גילוי וכיסוי בלשון קל״ז פירושים על גילוי וכיסוי בלשון קפ״ה »